הורים שואלים אותי "פעוט בן שנתיים באמת יכול ללמוד אנגלית?" והתשובה שלי היא שזה הגיל שבו זה הכי קל. לא כי הוא חכם במיוחד, אלא כי המוח שלו עסוק בדיוק בזה כל היום.
ילד בן שנתיים מגיע לעולם בלי מידע. הוא לומד מה זה הגוף שלו, מה זה חם, מה זה "לא", איך קוראים לכל דבר בבית. כל תא במוח שלו עסוק בקליטה ובעיבוד של מידע חדש, מסביב לשעון.
ולכן ללמד אותו אנגלית לא עולה לו כלום. הוא לא צריך להפעיל אזור במוח שבדרך כלל ישן. הוא פשוט מוסיף עוד שמות לדברים שהוא כבר מכיר. apple זה תפוח. אותו תפוח.
עד גיל שש או שבע האזור השפתי במוח נמצא בשיא. אחר כך זה נהיה קשה יותר בכל שנה, עד שרכישת שפה שנייה כמו שפת אם הופכת לכמעט בלתי אפשרית. אם אני הייתי עוברת לסין עם הבת שלי בת החמש, היא הייתה מדברת סינית הרבה לפניי, ובמבטא שאני לא אצליח להשיג לעולם.
יש לזה שתי תשובות.
מגיל אפס: חשיפה. שירים באנגלית ברקע, סרטונים, שיחות באנגלית אם יש מישהו בסביבה. הפעוט לא צריך להבין ולא צריך לענות. עצם השמיעה של צלילי השפה מפתחת את המוח ומרגילה אותו להברות של האנגלית.
מגיל שנתיים בערך: לימוד. ברגע שהילד מחבר שתי מילים בעברית ("אבא, בוא!", "אמא, במבה!") הוא בשל. מכאן פונים אליו ישירות ומלמדים אותו באופן שיטתי. זה בדיוק מה שאני עושה בבייבי היילי, התוכנית שפיתחתי לגילאי 2 עד 5.
אני התחלתי עם הבת שלי בגיל שנה ושבעה חודשים. לא חיכיתי לשנתיים.
לא רשימת מילים. לא "היום לומדים פירות".
אחד הדברים הראשונים שפעוט בן שנתיים לומד אצלי הוא קטע דיבור שלם:
I say hello, you say hello, we say hello. Where's mommy? Where's teddy bear?
כבר במשפטים הראשונים יש פעלים, מילות שאלה, גופים. כל מה שמרכיב שיחה אמיתית. בדיוק כמו שאמא מדברת עם התינוק שלה בעברית: היא לא מקדישה חודש לשמות עצם ואז חודש לפעלים.
כל משפט באנגלית מגיע עם התרגום שלו לעברית. העברית היא העוגן. כשהפעוט יודע בדיוק מה המשפט אומר, ולא צריך לנחש מרמזים, הוא מעז לדבר הרבה יותר מהר.
ואת לא צריכה ללמד. את לוחצת PLAY, והפעוט צופה, שר, זז ומחקה. אני עושה איתו את מה שאני עושה עם ילדים בחדר: סבלנות, התלהבות, חזרה על אותו משפט בסיטואציות שונות.
זה הרגע שבו הורים נבהלים, ואני מכירה אותו מבפנים.
ילד רוכש שפה בשלושה שלבים. קלט: הוא הבין ש-apple זה תפוח. עיבוד: המוח מאחסן את המילה ובונה סביבה רשת, תפוח הוא מתוק, תפוח קשור לראש השנה. את השלב הזה לא רואים מבחוץ. פלט: הוא שולף את המילה ברגע הנכון. זה השלב הכי מורכב, כי הוא דורש ששני הקודמים כבר יושבים.
לכל ילד קצב משלו. יש ילד שמבין מיד ומתקשה לשלוף. יש ילד שהקלט קשה לו, אבל ברגע שהבין, הוא כבר משתמש. ויש ילד ששומע מילה פעם אחת ומכניס אותה למשפט.
הבת שלי צפתה חודש וחצי בלי להגיד כלום, והתחמקה מכל שאלה. ואז ערב אחד, במיטה, היא התחילה לשיר לי: If you're hungry, אם אתה רעב, go to the kitchen, לך אל המטבח. היא ידעה עשרות מילים. היא פשוט הייתה בשלב העיבוד.
אז אם הפעוט שלך שקט, סביר להניח שהוא באמצע התהליך, בשלב שלא רואים.