חיות זה אחד הנושאים הראשונים שאני מלמדת, ולא במקרה.
אין ילד בן שנתיים שלא יודע להגיד מו, או האו האו, או מיאו. הוא כבר מכיר את החיות, כבר יש לו רגש כלפיהן, וכבר יש לו קול לכל אחת מהן. ולכן זה המקום הכי נוח להתחיל בו לדבר איתו אנגלית, ולא רק לתת לו שמות של חיות.
אבל יש כאן טעות אחת שכמעט כל ההורים עושים, והיא הופכת דווקא את הנושא הקל הזה לנושא שנשכח תוך שבוע.
הטעות היא להצביע על תמונה ולשאול "איך אומרים קוף באנגלית?".
זה נשמע הגיוני, אבל זה מפעיל אצל הילד בדיוק את החלק שסוגר את השפה: את החלק שנבחן. הוא מחפש בזיכרון, לא מוצא, מרגיש שנכשל, ובפעם הבאה כבר פחות רוצה לשחק.
מה שאני עושה בכל סרטון הוא הפוך. אני לא מבקשת מהילד לומר "flamingo", אני אומרת The flamingo is standing on one leg ומבקשת ממנו לעמוד על רגל אחת. אני לא מבקשת ממנו לומר "monkey", אני אומרת The monkey is eating a banana ומזמינה אותו לקפוץ כמו קוף.
שימי לב שאלה משפטים שלמים, לא מילים בודדות. הילד קולט את כולו, עם הפועל ועם המבנה, בדיוק כמו שהוא קלט עברית ממך.
וזה עובד כי מה שנצמד לתנועה נשמר אצל הילד במקום אחר לגמרי. הגוף זוכר גם כשהראש שכח, ולכן ילד שעמד על רגל אחת פעם אחת יזכור flamingo חודשים אחר כך, בלי שאף אחד חזר איתו על זה.
מתחילים תמיד מחיות שהילד כבר מכיר מקרוב, ורק אחר כך עוברים לאקזוטיות.
בסרטון החווה אני לא מלמדת את המילים hen ו-chick. אני אומרת Hen is mama and chick is baby, ואז שואלת Hen, where is your baby? זו שאלה שלמה, עם פועל ועם שייכות, והילד עונה עליה בלי לשים לב שהוא ענה באנגלית. אחר כך מגיע הטרקטור, ואיתו The tractor is big, the wheels are big.
בסרטון גן החיות מתחילים דווקא באריזת התיק, כי הציפייה לטיול היא חלק מהחוויה. I have a bag, let's put in the bag. ורק אז מגיעים לפלמינגו ולקוף.
מי אני. את עושה חיה בלי לומר מילה, קופצת כמו קוף או עומדת על רגל אחת, והילד מנחש באנגלית. אחר כך מתחלפים, והוא עושה ואת מנחשת. החלק השני חשוב לא פחות מהראשון, כי שם הוא זה שבוחר מה לומר.
החיה בדרך לגן. כל כלב שאתם עוברים לידו הוא הזדמנות למשפט קצר: Look, a dog. The dog is big. לא צריך לעצור ולא צריך להסביר, רק לומר את זה בקול תוך כדי הליכה. שלוש פעמים ביום זה חמש עשרה פעמים בשבוע.
אמא ותינוק. אחרי ש-Hen is mama and chick is baby כבר מוכר לו, אפשר לשחק באותו משפט עם עוד זוגות. הילד תופס את המבנה ומחליף רק את החיה, וזה בדיוק הרגע שבו הוא מתחיל להרכיב שפה לבד.
להריץ רשימה. "עכשיו חיות: dog, cat, cow, horse." זה נשמע יעיל וזה נשכח תוך יומיים, כי אין לילד שום מקום לתלות בו את המילים. משפט אחד בסיטואציה אמיתית שווה יותר מעשר מילים ברשימה.
לתת לו לנחש. יש שיטות שאוסרות לומר מילה בעברית, ואני מתנגדת להן. ילד שיודע בדיוק מה נאמר מרגיש בטוח ומעז לדבר. תגידי cat, ותגידי גם חתול. העוגן הזה הוא מה שנותן לו את הביטחון לנסות.
חיות הן עולם אחד מתוך שנים עשר שאני נכנסת דרכם. את התמונה המלאה, כולל למה אני לא מלמדת לפי קטגוריות בכלל, ריכזתי כאן: אוצר מילים באנגלית לילדים, המדריך המלא להורים.
ואם את מעדיפה שלא תצטרכי לתכנן את זה בכלל, זה בדיוק מה שהמועדון עושה. כל חודש נושא אחד, עם הסרטונים, השירים, המשחקים ודפי המילים שמתאימים לו. את רק לוחצת PLAY.