"איזה מילים כדאי ללמד קודם?" זו שאלה שאני מקבלת כל שבוע, ורוב התשובות שמסתובבות ברשת הן רשימה: מאה מילים, מאתיים מילים, לפי נושאים, חדר שינה, מטבח, חיות...
אני רוצה לענות אחרת, כי ילד לא רוכש שפה מרשימה, הוא רוכש אותה ממשפטים שמישהו אומר לו ברגע שהם קורים.
תחשבי על המילה הראשונה בעברית של הילד שלך: "אמא", "אבא", "עוד", "לא", "מים". אף אחת מהן לא הגיעה מרשימה, כל אחת הגיעה מתוך משפט ששמע אלף פעם, "בוא לאמא", "עוד קצת?", "לא, זה חם", "רוצה מים?".
הוא לא למד את המילה, הוא למד את הרגע שבו אומרים אותה, ואז, יום אחד, הוא אמר אותה בעצמו, בדיוק ברגע הנכון.
ככה זה עובד גם באנגלית. המילה הראשונה שילד יגיד באנגלית לא תהיה "bed" מתוך רשימת חדר שינה, היא תהיה go, או mommy, או hungry, מתוך משפט ששמע שוב ושוב.
כי רשימה היא מטלה, והילד מבין מהר מאוד שהמטרה היא לסמן וי, ואז המוח שלו מתייחס למילים כמו לשיעורי בית ולא כמו לשפה.
ויש בעיה שנייה: ילד שלמד מאה מילים בודדות יודע להגיד "apple", אבל הוא לא יודע להגיד "I want an apple", ובין השניים יש מרחק עצום, בדיוק המרחק שבין ילד שמכיר מילים לילד שמדבר. לכן המדד שלי הוא אף פעם לא כמה מילים הילד יודע, אלא האם הוא כבר אמר משפט.
אז הנה התשובה שלי לשאלה, ובמקום מילים בודדות היא בנויה ממשפטים קצרים מהיום-יום, כאלה שיש להם רגע קבוע ביום, וליד כל אחד כתבתי מתי אומרים אותו. העברית היא תרגום מדויק, כי ככה אני עובדת: הילד תמיד יודע בדיוק מה נאמר.
שימי לב מה יש בפנים: פעלים, שאלות, ציוויים, תארים, גופים, בדיוק כמו במשפט שאמא אומרת בעברית, ובלי "חודש של שמות עצם".
המשפטים האלה נכנסים לילד דרך השימוש היומיומי בהם, ולכן בוחרים שלושה מהם ולא עשרים, אומרים אותם באנגלית ואז בעברית ברגע שהם קורים, כל יום, "Are you hungry? אתה רעב?" לפני כל ארוחה, ואחרי שבוע מוסיפים עוד שניים.
ואל תבחני אותו ואל תשאלי "איך אומרים רעב?", כי הוא יגיד את זה ביום שיהיה מוכן, ובדרך כלל זה קורה כשאת לא מסתכלת. הבת שלי שרה לי את המשפט הראשון שלה במיטה, בחושך, אחרי חודש וחצי שבו הייתי בטוחה שהיא לא קולטת כלום.
ואם את לא מרגישה בנוח לדבר אנגלית, זה בסדר גמור, כי בשביל זה יש אותי: בסרטונים אני אומרת את המשפטים האלה לילד שוב ושוב, בסיטואציות שהוא אוהב, ואת רק לוחצת PLAY.
הם מתחילים להתערבב. הילד שאמר "Where's teddy bear?" יגיד פתאום "Where's daddy?" בלי שמישהו לימד אותו, והילד שאמר "I want an apple" יגיד "I want water", וזה הרגע שבו הוא הפסיק לחזור על משפטים והתחיל לבנות אותם בעצמו, ומכאן זה כבר שפה :)